אני לא יודעת מה איתכם,
אבל אני הרבה מאוד שנים הייתי לוחמת.
לוחמת קשוחה ולבלתי מתפשרת
בדבר הזה שנקרא פחד.
הרבה אנרגיות וכח ביזבזתי על כך,
ניסיתי להדחיק, להתעלם בכח,
לנהוג כאילו הוא לא קיים,
ואמנם היו מקרים שהתחזקתי,
אבל ברוב הזמן
הפחד היה חזק ממני ונחלשתי.
ככל שנלחמתי בו איבדתי כוחות,
והוא לעומת זאת, היה נוכח וחזק.
ככל שנלחמתי גיליתי שאני לא יכולה להביס אותו.
אבל אז…
ממש כמו בפתגם המפורסם: "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם"
חל בי מהפך.
הפסקתי להלחם. לגמרי.
במקום זה התחלתי לתת יותר ויותר מקום לפחד
וגיליתי בו שותף מדהים לצמיחה.
למה אני מתכוונת?
התחלתי להקשיב למה שהוא אומר לי,
לקולות הפחד שבתוכי.
לא ניסיתי עוד להתנגד אליהם בכח,
ניסיתי להקשיב לאן הם מכוונים אותי.
וכך גם לשמוע אותם,
וגם לרוב, לעשות די ההיפך ממה שהפחד מציע לי.
מתוך הבנה שבכל מקום בו הפחד שלי נמצא,
יש הזדמנות עבורי לגדול.
לסלק עוד מכשול מן הדרך.
עוד אמונה שכבר לא משרתת אותי
ובמקום זה מקטינה אותי ומונעת את ההתקדמות שלי.
יכולתי לעשות זאת רק כשהבנתי,
דבר אחד חשוב.
הפחד, תמיד, אבל תמיד, משקר.
וכדי ששקר יהיה שקר טוב,
מוכרחה להיות בו גם אמת,
אחרת לא אוכל להאמין בו.
וכך, כל שהייתי צריכה לעשות
היה לשאול את עצמי פעם אחר פעם
לגבי הפחד שלי: האם זו האמת?
ופעם אחר פעם כששאלתי זאת,
עלתה התשובה: לא. לא בדיוק.
אמנם קרוב, אבל לא האמת.
ואם כך, איזה הוכחות יש לי להיפך הגמור ממה שהפחד מנסה לומר לי?
ומכיוון שזו לא היתה לגמרי האמת, תמיד מצאתי אותן. את ההוכחות לכך שהוא משקר.
ובכל פעם, שבחנתי כך את הפחד,
ולא משנה איזה פחד זה היה,
תמיד התחזקתי ממנו.
כשהפחד אמר לי את לא מסוגלת,
כשהפחד אמר לי כדאי לך לסגת,
כשהפחד אמר לי לא יאהבו אותך,
בכל המקרים עצרתי,
בדקתי,
ומצאתי את ההוכחות לכך שהוא טועה.
והתחזקתי.
בכך הפכתי אותו לגורם מצמיח בחיי.
לחבר לדרך במקום לאויב.
אז לא, לא ניצחתי אותו. אני לא מנסה בכלל לנצח.
הוא מגיע כל כמה זמן לביקור,
עם שלל טענות חדשות לגבי מה שאני לא מספיק טובה הפעם,
ובמה אני הולכת להיכשל,
ובמה אני ממש ממש טועה וזה לא בסדר…
ובכל פעם ברגע הראשון הבטן שלי מתהפכת ממנו,
ואני עוצרת את התנועה קדימה לכמה רגעים ולפעמים ימים,
לפעמים אני צריכה כמה ימים להיות איתו ביחד,
עד שאני מסוגלת לשאול את עצמי: האם זו האמת?
אבל בסופו של דבר,
פעם אחר פעם,
בדרך הזו,
אני מתחזקת בזכותו.
ואני כבר לא מפחדת מן הפעם הבאה שבה הוא יגיע לביקור,
כי אני יודעת מראש את הסוף הטוב.
גם אם האמצע לא תמיד נעים וכיף.
ומה איתכם? אשמח לשמוע על הדרכים שלכם לחיות עם הפחד,
לצמוח עם הפחד.
מוזמנים לשתף כאן, זה יכול לעזור להרבה אנשים.
ואם גם אתם רוצים ללמוד איך לצמוח עם הפחד, בלי לבזבז כוחות,
את מוזמנים לקבוע פגישת אימון.
מאחלת לכולנו שבוע מצמיח ומלא ניסים,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפרת חיים טובים.
