ושאף אחד לא יגיד לי מה לעשות ואיך לחשוב! ברור???

השבוע הזה הפגיש אותי עם התרסה.
מישהו יקר ללבי,
שבנימה מתריסה ומתגאה בהתרסתו,
הצהיר על כוונותיו לצאת לבלות דווקא ב- ט באב.

לשם שינוי, ההצהרה המתריסה הזו דווקא לא הפעילה אותי,
משום שאיני אוחזת באג'נדה כזו או אחרת
לגבי הדרך הנכונה לנהוג ב- ט באב.
יש לי אמנם את דרכי שלי,
אך אני בוחרת בה כיוון שאני מרגישה שהיא נכונה לי.
אין זה מעיד מבחינתי דבר וחצי דבר לגבי נכונותה לאחרים.

מה שכן עוררה בי התגובה המתריסה הזו,
היו מחשבות על התרסה, והיכן היא פוגשת אותי בחיי.
וגיליתי שיש בתוכי הרבה ממנה,
ויכולתי לראות אותה מאוד בולטת כרגע גם בשיח הציבורי,
שמתנהל סביב המלחמה הזו.

מצאתי את עצמי לא פעם נוקטת בהתנהגות מתריסה
כלפי אנשים ומצבים שחשתי בהם משהו מן הכפייה למולי,
או שהעמדה שהביעו היתה הפוכה לשלי,
ואז עלה בי דחף עז להראות מי אני ומה מקומי.
ובחרתי בהתנגות מתריסה. בלעשות 'דווקא'.
חשתי כך חזקה יותר.
בטוחה יותר.
מביעה בעוצמה את דעותי.
ההתרסה נתנה לי תחושה של חופש בחירה.
של: 'אף אחד לא יגיד לי מה לעשות או איך לחשוב! רק אני מחליטה'

אני מבינה עכשיו שזה היה דווקא ממקום של חולשה וחוסר בטחון.
במקומות שבהם אני מרגישה שלמה באמת,
אין לי שום צורך להוכיח, לשכנע, להתריס.
טוב לי במקום שלי,
ואני יכולה לקבל בשלווה עמדה שונה משלי,
כפי שקרה במקרה האחרון.

יותר מכך, אם חשבתי לתומי שבכך אני מבטיחה את החופש שלי,
אני מבינה כעת שההיפך הוא הנכון,
משום שהתרסה היא תגובה אוטומטית שלי,
שמונעת על ידי רגש של פחד.
פחד משלילת החופש שלי.
אין לי בה שום בחירה.
יש ל רק אפשרות אחת במצב שבו אני מופעלת על ידה
והיא להיות במצב של 'נגד'.
אין כאן שום חופש אמיתי לבחור.
בעוד שכאשר אני שלמה עם תחושותי,
כשאני מקבלת את עצמי איפה שאני,
קל לי לקבל את האחר היכן שהוא.
אין לי צורך במניפולציה של 'דווקא'
כדי להגדיר מי אני, או כדי להרגיש חופשיה.
אני מחוברת לידיעה הפנימית העמוקה,
שאני תמיד חופשייה.
כל עוד אני משחררת את עצמי מהתגובות האוטומטיות שלי…
מהמקום הזה, לפעמים אבחר להביע את דעתי השונה ולפעמים לא.
במקום הזה יש לי בחירה.

אז עכשיו, כשעולה בי הצורך להתריס,
אני בוחרת להעזר בו כמורה דרך נפלא,
שמראה לי היכן אני לא שלמה עדיין.
היכן אני חסרת בטחון.
ובזכותו אני יכולה לגעת גם במקומות האלה.
להקשיב להם.
לשלוח לשם חמלה.
לא תמיד זה עולה בידי.
לפעמים אני קודם מגיבה ורק אחר כך מבינה,
ששוב פעלתי ממקום של התרסה.
וגם כאן,
שולחת לעצמי המון חמלה והבנה,
כי אני מבינה ומקבלת,
שיש לי דרך לעשות כאן,
ואני יודעת,
שכל עוד אסכים להתבונן בה כך,
בלי לכעוס על עצמי,
אמשיך להתקדם.

ואם גם לכם יש עניינים אם התרסה, עם 'דווקאיות',
בין שזה אצלכם ובין שמתנהגים כך כלפיכם וזה מפריע לכם,
והייתם רוצים להתבונן פנימה ואולי לשחרר…
מוזמנים לקבוע איתי פגישה 054-7556610

שבוע נפלא שיהיה לכולנו,
עם בשורות טובות,
שלכם ברבה אהבה,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים

הרגש מפעיל אותי ובוחר בשבילי.