אני רוצה לבשר לכם היום על מותו של חבר יקר,
שהיה בן משפחה בביתי שנים רבות.
מר "לא נעים לי".
הוא ביקר אותי פעמים רבות,
היה לצידי בעיקר בזמנים קשים ומאתגרים
בהם הייתי זקוקה לעזרה של חבר/ה או בן משפחה אך…
"לא היה לי נעים לבקש" כי:
לא נעים לי להפריע…
לא נעים לי להטריד…
לא נעים לי לבקש טובה…
כיוון שמר "לא נעים לי", הפך בתקופות מסוימות כמעט לדייר של קבע בביתי,
בסופו של דבר באמת לא היה לי נעים.
כי ככל שחלפו הימים ולא ביקשתי עזרה כשהייתי זקוקה לה,
נעשה לי יותר ויותר לא נעים מבפנים.
כתוצאה מכך נעשיתי גם אני יותר ויותר לא נעימה לאנשים אחרים –
הסתגרתי, הייתי מרוכזת בעצמי, לא שיתפתי ושקעתי בסוג של דיכאון.
אחת הסיבות לכך שנעזרתי כל כך הרבה בשירותיו של מר "לא נעים לי"
היא שזה גרם לי להרגיש מאוד טובה ומתחשבת בזולת.
אני כל כך טובה ומתחשבת
עד שאני לא מטרידה בבעיות שלי אף אחד –
עד שאני ממש נשברת.
זה גרם לי לזמן מסוים גם להרגיש מאוד מאוד חזקה–
אני הרי מתמודדת עם הכל בעצמי. או שלא?
לא נעים לי גם הגן עלי מחווית דחיה,
כי כשאני מבקשת, יש תמיד אפשרות שיגידו לי "לא"….
ומי אוהב להרגיש דחוי ? (בטח לא ילדה שחוותה כל כך הרבה דחיה כמוני)
אבל אם נודה על האמת, כשאני אומרת "לא נעים לי ממישהו" –
האם אני באמת רואה את טובתו מול עיני? האם אני רואה אותו בכלל?
הרי אם נשים לב היטב למשפט אני אומרת בו בפירוש: למי לא נעים? לי.
לא לחבר שלי…
המשפט בעצמו חושף את השקר במערומיו –
לא באמת אכפת לי מן האחר.
אני זו שהרגישה לא נעים ולא בנוח כשהייתי זקוקה לעזרה –
כי אולי אני אתפס כחלשה, כי אולי יענו לי בשלילה כי אולי…
וכל אלה בהחלט תחושות ש… לא נעימות לי.
הן לא נעימות לי בגוף, הן לא נעימות לי בראש.
הן מעלות בי פחדים וחוסר שקט,
אז כדי להגן על עצמי מהתחושות הללו,
אני שותקת.
אני מגייסת את אדון "לא נעים לי"
העיקר לא להרגיש את הכאב שאני מרגישה.
העיקר לא לפגוש את אותה ילדה דחוייה, שמפחדת ששוב יגידו לה לא.
העיקר לא להרגיש חלשה, חשופה. רק לא להפגע רק לא לכאוב.
היום אני כבר לא מפחדת לפגוש אותה.
את הילדה הקטנה הזו.
אני כבר לא מתרגשת מכל כאב או אי נוחות כפי שהייתי בעבר,
אני יודעת להיות שם בשבילה ולחזק אותה.
לחבק אותה.
ושתינוו לומדות שזה בסדר להרגיש הכל. גם כאב.
ובעצם, כשאני בסדר גם עם תחושות שלא כל כך נעימות לי,
הן הופכות באותו רגע להרבה פחות לא נעימות משהיו. פחות כואבות.
רק מעצם האישור שנתתי להן.
כי מה שעושה לא נעים, ל'לא נעים" זו בעיקר המחשבה,
שזה לא טוב להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו.
שאולי משהו לא בסדר איתי.
שכאב הוא לא לגיטימי ואין לו מקום.
והמחשבות האלו הופכות כל מצב להרבה יותר לא נעים.
אז היום אני כבר פחות נזקקת לשירותיו של אדון לא נעים לי.
כי אני פחות מרגישה צורך להגן על עצמי מכאב,
או מתחושות חוסר נוחות, אני יודעת שיש מקום בתוכי לכל התחושות והרגשות,
אני יודעת שגם זה עובר בסוף ואני יודעת שאני לא באמת אמות מן הכאב או אי הנוחות.
אז …. "לא נעים לי" היה שלום.
נעמת לי מאוד. עזרת לי בתקופות קשות.
תודה לך. אני ממשיכה בלעדיך.
אתם מוזמנים לשאת עליו דברי הספד משלכם כאן בתגובות
היה שלום מר "לא נעים לי"…
שלך,
נעמה
ואם את או אתה מתקשים להפרד ממר "לא נעים לי" בעצמכם, והייתם רוצים לעשות זאת,
אני כאן כדי ללוות אתכם למקום הבטוח בו זה אפשרי להרגיש גם לא נעים, ולהיות לגמרי בסדר גם ככה.
לפגישה אישית התקשרו לטלפון 054-7556610
אני כאן עם המון אהבה, נעמה
2 תגובות
נעמה היקרה שלום רב,
חייבת להודות שכל מילה בסלע. גם אני כמוך ממשפחת לא נעים לי.
עם זאת לאחרונה שמתי לב שיש הרבה נשים לפחות בחוויה שלי שזרקו כל כך חזק את מר לא נעים לי ופשוט מבקשות בקשות הזויות בלי להתחשב כלל בזולת. ….אז כמובן שיש לחפש את שביל הביניים ולהתבונן באחר.
שבוע נהדר
הי טלי נפלאה, אני מסיכמה איתך שלעיתים זה מגיע לקיצוניות השנייה. מטבע הדברים כשאשר עושים שינוי בהרגל כה מוטמע, מתנסים לעיתים בקיצוניות ההפוכה ולו כדי להרגיש שגם זה לא נכון ומתאים. אני מאמינה גדולה בטבע האנושי שבנוי לאמפטיה ואהבת הזולת, ולכן מאמינה שהאמצע שעליו דיברת מגיע בסוף. הזניחה של לא נעים לי, כשהיא נעשית עם הקשבה אמיתית ללב ולרצונות שלנו, מביאה איתה בסופו של דבר גם את ההתחשבות. מביאה אותנו לרצות לעזור באמת, ולא כי לא נעים לנו. ולבקש עזרה כשצריך, מאותם מקומות.
שבוע טוב אהובה, ותודה על התגובה הרגישה והחכמה