מה בכלל מיוחד בך?

בכנס שיווק בו השתתפתי לאחרונה,

ניגשה אלי מישהי, שהציגה את עצמה בכנס כמטפלת, שמלווה אנשים לצמיחה אישית,

ושאלה אותי – ומה את עושה?

עניתי לה: דומה מאוד למה שאת. גם אני מלווה אנשים לצמיחה אישית.

אבל מה הבידול שלך? מה מיוחד בך? היא שאלה.

ולשמע השאלה, שנשמעה לי (או יותר נכון לילדה שבי) בנימה תוקפנית מעט

הילדה הקטנה שבי התכווצה והתחילה להטיח בי:

באמת, מה בכלל מיוחד בך?

אם אין לך שום נושא מיוחד, שום קהל יעד ייחודי,

שום פילוח עסקי כמקובל בשוק,

את כנראה באמת לא מיוחדת ואין לך שום דבר מיוחד לתת לאנשים.

למה שיבואו אלייך? במה את שונה בכלל?

מה את יודעת?

ועוד ועוד מילים מקטינות ולא מאמינות היא שלחה אלי.

הסתכלתי עליה, על הילדה הקטנה הזו, שמאמינה בכל הדברים הללו,

שלא זוכרת עד כמה היא מיוחדת, ככה. פשוט כמו שהיא.

שלמדה להאמין שהיא צריכה בעולם הזה להוכיח את הערך שלה, ולתת תעודות, אחרת…

אחרת כנראה שהיא לא שווה.

ששכחה שהיא שווה ובעלת ערך מעצם היותה.

הרגשתי עד כמה המילים האלה שלה נובעות מתוך הפחד,

הפחד שאולי היא חסרת ערך.

הפחד, שהערך שלה תלוי בדבר ואם היא לא תוכיח שיש לה ערך,

המשמעות היא שהיא אכן לא שווה,

ואז… אף אחד לא ירצה אותה. והיא תישאר לבד.

כמה כאב. כמה פחד היו בה.

נתתי לה לדבר אותם. הקשבתי לה, (כי למדתי כבר שאם יש דבר שמישהו כואב באמת צריך – זה שיקשיבו לו)

בלי לסתור את דבריה, בלי לנסות לשכנע אותה שהיא בעלת ערך

בלי להגיד לה שתסתכל כמה היא מיוחדת, נפלאה וחכמה.

רק הקשבתי לה. הייתי איתה וחיבקתי אותה.

והייתי איתה. ואמרתי לה, שאני אוהבת אותה,

בלי שום קשר לכלום.

ושהיא לא צריכה לעשות כלום ולהוכיח כלום,

כדי להיות ראויה לאהבה שלי אליה.

ולאט לאט היא נרגעה. הרגישה בטוחה איתי וחייכה אלי.

ולא הייתי צריכה להזכיר לה, שהיא בעלת ערך תמיד ובכל מצב.

היא פשוט נזכרה בזה לבד.

וכשהיא נזכרה בזה ונרגעה,

הבוגרת שבי יכלה להיכנס לפעולה,

ויכולתי לענות בשלווה לעצמי, שהבידול שלי הוא אני.

אני מיוחדת באהבה ובתובנות שאני מביאה לעולם,

בדרך ההסתכלות שלי על הדברים,

ביכולת ההקשבה שלי ובקשר שלי עם הילדה שבי.

ואת כל זה אני מביאה איתי לליווי האישי,

את יכולת ההקשבה וההכלה,

את החמלה, והמילים הטובות והמכוונות,

שעוזרות לא-נשים לחזור באהבה לקשר עם הילדים שבתוכם,

ולהיות עכשיו ההורים המיטיבים שלהם,

לתת לילדים שבתוכם, את האהבה, ההקשבה והמילים הטובות,

שלא תמיד נאמרו כשהם היו זקוקים לכך יותר מכל.

והודיתי בלבי לאותה מטפלת שאתגרה אותי בשאלה שלה,

שהביאה אותי לפגוש שוב בילדה שבי,

ולתת לה שוב תמיכה וריפוי במקומות שחסרו לה.

ושכשנתתי לה אותם, התחזקתי עוד קצת עם עצמי. בזכותה.

כי בכל פעם, שמשהו בתוכי מתכווץ, נעלב, מפרש את המציאות לרעה,

אני כבר יודעת, שזו הילדה שבי,

שרואה את הדברים דרך הכאבים שבה.

ושיש פה הזדמנות עבורי לריפוי וצמיחה.

וכמו תמיד, אשמח לשמוע ממך, היכן המילים שלי נגעו בך.

מברכת את כולנו בשבוע נפלא ואוהב,

שלכם,

נעמה

ועוד בקטנה: הקלינקה שלי התחדשה ועברה שינוי

ובא לי לשתף אתכם בשמחה