מכירימות את המחשבות האלו: " הכל עליי", "הכל תלוי רק בי", "אם אין אני לי, מי לי?" ?
כמה לחץ הן מייצרות בגוף כשחושבים אותן.
כמה מתח. תחושת אחריות ברמות שקשה להכיל. תחושה שאם נפשל, אם נעצור לרגע את המירוץ וניתן לעצמנו לנוח, העולם מסביבנו יקרוס.
אצלי המחשבות האלו, במיוחד מאז שהתגרשתי, היו נוכחות מאוד בעיקר בנושא של כסף. מאחר והפכתי למפרנסת יחידה, התחושות הקשות והאמונות שאני לבד במערכה בתחום הזה, הכבידו מאוד, כיווצו אותי מבפנים, באופן בסיסי, מנעו בעצם אפשרות לכניסה של שפע לחיי.
מזל שהן לא היו היחידות, ולצידן היתה קיימת גם מערכת אמונות מקבילה – שהכל מסתדר בסוף. שהיקום מדויק ושופע חסד כלפיי, מה שאפשר בכל זאת לשפע להכנס לחיי, ולחשבון הבנק שלי, לא לטבוע במינוס, אבל מדי איזו תקופה הן היו מרימות את ראשן, ואני הייתי חווה ממש חרדה לנוכח העתיד המצפה לי ולילדי. חווה חווית צמצום, וצורך לצמצם הוצאות והנאות במיידי, כל הגוף שלי היה מתכווץ, ובמיוחד הגב התחתון היה נתפס שוב ושוב עד כדי אי אפשרות לזוז.
לפני כשבועיים, עברתי סדנה מדהימה בהנחייתה של @maty cohen הנפלאה, שבה בכלי שנקרא נוירוגרפיקה ציירנו את עץ השפע. כאשר ציירתי עלו עוד המון אמונות מגבילות בנושא של כסף, אבל מה שעלה הכי חזק וגם השתקף מאוד בחלק הראשון של התהליך היה ש"הכל עליי", שכל הפירות שאשיג והשגתי הם רק בזכותי" "שאין לי תמיכה בעולם". זה על כשמתי הנפלאה הסבה את תשומת לבי לכך שהשורשים של העץ צרים מדי בשביל לשאת אותו, ושהעיגולים בציור, שמסמלים את מעגלי התמיכה ואת הפירות שלנו, לא מחוברים לעץ אלא צפים באוויר. לא קשה להבין מאיפה זה בא. כילדה, הייתי גם מאוד בודדה, וגם חוויתי נסיבות חיים לא פשוטות (בלשון המעטה) שחייבו אותי להיות עצמאית מגיל מאוד צעיר ולדאוג לעצמי, ובעיקר לדאוג בעצמי לאושר שלי.
כאשר ישבתי לתקן את הציור, והרחבתי את השורשים, וחיברתי את מעגלי התמיכה והפירות אל המערך של העץ כולו, יכולתי לחוש את ההתרחבות מהידיעה שאני וכל השיגי בהווה ובעתיד, נוצרו בזכות, ולא למרות העבר שלי (שאיך לומר לא היה סוגה בשושנים), הרגשתי קשורה יותר לכל מעגלי התמיכה שקיימים סביבי, שתמכו ותומכים בי עד היום (תודה לכם משפוחיידה אהובה שלי, וחברותי האהובות) והרגשתי זרימה מחודשת של שפע.
אבל זה לא הספיק, כי שבוע אחרי זה הגב שוב נתפס קשות, והרגשתי שהוא קורא לי להתבונן לעומק במחשבות האלו שוב.
ושאלתי את עצמי – האם זו האמת שהכל עליי? והתשובה המיידית היתה, שגם בהוכחות מהמציאות עצמה וגם באמונה הרוחנית העמוקה שלי – לא. זו ממש לא האמת. האמת היא שיש לי המון תמיכה מהסובבים אותי ומהיקום כולו.
ואז גם שמתי לב, מה כתבתי על לוח ההשראה שלי בחדר (ועם המשפט הזה התעוררתי כל יום) – האושר שלי באחריותי בלבד! עכשיו, לא שזה לא נכון, אלא שזה הדגיש לי עד כמה אני מרגישה לבד וחסרת תמיכה בעולם. וכשבחנתי אם המשפט הזה מרחיב או מכווץ אותי, התושבה היתה חד משמעית – מכווץ.
מחקתי את המשפט הזה וכתבתי במקומו את המשפט הבא: "היקום כולו מגוייס לתמוך בי ומשפיע עלי מטובו"
הרווחה שחשתי בגוף, בגב ובנשימה היתה מיידית.
המשכתי לתרגל במשך כל השבוע עבודה עם המשפט הזה, והתבוננות בכלל על האמונות האלו שניהלו אותי, וניסים התחילו לקרות. שפע בכל מני צורות התחיל להגיע באופן גלוי, אבל יותר מהכל, הגב שממש השבית אותי ברמה שלא יכולתי לקום מהספה – השתחרר לחלוטין.
כי אמונה, היא עניין של אימון. ואם יודעים איך לאמן את עצמנו לאמונות שמקדמות אותנו, ולהחליף אמונות מגבילות באמונות מצמיחות – חווים ניסים.
עוד אכתוב פוסט על איך מאמנים את עצמנו לאמונות מיטיבות.
בנתיים, קוראת לכםן פשוט להתבונן במחשבות שרצות בראש כאשר אתןם נתקלימות בקושי, ולזהות מה מנהל אתכםן. ואם קשה לכםן לעשות את זה לבד, אני כאן לעזור להתיר את הפלונטר ולהתקדם לעבר חיים מודעים יותר, מלאים יותר ומספקים יותר.
יום נפלא שיהיה לכולנו כאן
