פשוט לאהוב

לקח לי קצת זמן הפעם לכתוב את החיזוק השבועי,
היינו בחופשה משפחתית (נפלאה) באילת,
חזרתי עייפה
ולא מצאתי את הכח לכתוב.

זה קורה. גם לי 🙂

ובכלל, חזרנו למזג אויר סוער וחורפי,
שבאופן אוטומטי מעורר בי בעיקר
רצון להתכרבל מתחת לשמיכה ולא לצאת משם.

אלא מה, מול הרצון הזה,
יש את הדברים שאני רוצה להספיק לעשות,
להספיק לתת,
וכששני הרצונות הללו מתנגשים…
מתחילה המריבה הפנימית.
ואיתה רגשות האשמה, הכעס ובסופו של דבר עייפות גדולה שבעתיים.

מצד אחד של הזירה: הקול הפנימי שקשה לו לקבל את הרצון שלי פשוט לנוח קצת.
זה לא בסדר הוא אומר לי.
את לא יכולה. אסור לך. את סתם עצלה.
נחת מספיק בחופש. את בעלת עסק.
את לא יכולה להרשות לעצמך.
יש כל כך הרבה דברים שאת צריכה לעשות.
זאת חזירות לרצות לנוח. זאת חוצפה.

מצד אחר של הזירה:
הקול שאומר – מותר לך. את אנושית.
גם אם זה לא הדבר הכי נכון לעשות כרגע זה בסדר.
במקרה הגרוע ביותר, תביני שטעית ותלמדי מזה.
את עושה תמיד כמיטב יכולתך. גם עכשיו.
קבלי את עצמך ככה. אפילו 'עצלה' כביכול.
את הרי לא מושלמת וזה בסדר. זה אנושי.
זו את כרגע. זה מה שאת יכולה כרגע וזה בסדר.
בעוד רגע זה יכול להשתנות.
הרפי. קבלי. שלחי אהבה גם למקומות הללו בתוכך.

ואני מודה, שמאוד קשה לי להרפות ופשוט לאהוב,
אבל כמו כל דבר גם זה תהליך, ואני משתפרת בכך מרגע לרגע.
ובכל רגע שאני מרשה לעצמי,
להיות הכל.
להיות לגמרי לא מושלמת.
לטעות אפילו ביודעין.
ופשוט להיות מי שאני כרגע. עכשיו. ולאהוב את זה בכל מקרה,
בכל רגע כזה שאני מצליחה,
שקט נכנס.
שלווה נכנסת.
ואיתה הפלא ופלא כח לעשות.
כח להתקדם.

וכל כמה שזה נשמע אולי פשטני,
זה כל מה שנדרש.
פשוט לאהוב….
בכל מצב, ומצב רוח.
בכל רגש שעולה.
בכל מעשה.
בכל בחירה שאבחר, גם אם היא לא הכי מבריקה.
פשוט לאהוב.
לקבל את עצמי ככה.
בדיוק כמו שאני.

ואם גם אתם רוצים ללמוד איך עושים את זה,
אתם מוזמנים לקבוע איתי פגישת אימון…
כי לאהוב, זה הכי טוב <3

שבוע אוהב שיהיה לנו,
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים.