פשוט תודה

לפני הכל, לפני הפוסט והתובנות שהוא מביא איתו,
אני רוצה להגיד פשוט תודה
לעשרות האנשים היקרים,
שברכו אותי ליום ההולדת,
אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר,
עד כמה זה חיממתם את לבי וריגשתם אותי.
השתדלתי לענות לכל אחד ואחת מכן באופן אישי,
כי באמת הרגשתי הכרת תודה עצומה על כל מילה שנשלחה אלי,
אם פיספסתי מישהו מכם, אני מבקשת סליחתו. ראו את תודתי זו כתודה אישית.

במקרה או שלא,
הפוסט כולו הפעם מתייחס להכרת תודה
בעקבות אירוע לכאורה קטן, אך מכונן מבחינתי, שקרה לי אתמול בלילה,
והאיר בפני, עד כמה עדיין,
אני מתנהלת לעיתים מתוך חוסר הערכה מספקת לשפע שניתן לי,
ועד כמה אני רוצה לשנות את זה.

קיבלתי מתנת יומולדת מבעלי האהוב,
ועוד לפני שהספקתי להביע בפניו,
עד כמה אני מעריכה את המחשבה שהושקעה בבחירתה,
את האהבה שהוקדשה לי דרכה,
נראה היה שאיבדתי אותה. 🙁

האובדן הזה הביא תחושת צער גדולה,
בעיקר הצטערתי על כך שלא אמרתי עד כמה אני מעריכה בזמן.
הצטערתי על הצער שנגרם לו, מאובדן המתנה הזו.
על כך שהוא אפילו לרגע, בטעות, הרגיש לא מוערך.

את המתנה לאושרי הגדול מצאתי אחר כך. 🙂
והרגשתי שבנוסף לה קיבלתי מתנה גדולה דרך האירוע המצער הזה:
תובנות משמעותיות לגבי הערכה והכרת תודה בחיי.

האירוע הזה גרם לי לבדוק, לאלו עוד אנשים וחפצים בחיי
אני מתייחסת באופן שלא תואם את מידת ההערכה שאני חשה כלפיהם,
אם אני עוצרת לרגע להעריך באמת.
נדהמתי לגלות את התשובה.
המון. המון המון המון.
כי עם יד על הלב,
אני לא באמת ממש עוצרת להוקיר תודה ברגע עצמו.
לא כהרגל.
אני חיה את ימי עסוקה במחשבות על מה יהיה,
ומה היה, על מה ש'צריך' לעשות ועל שיעורים שנלמדו,
ולא מקדישה את הזמן פשוט להוקיר תודה על השפע העצום שיש.
זה גורם לכך, שלעיתים אני לא מתייחסת לאנשים או לחפצים בכבוד הראוי להם.
ואני רוצה אחרת.

ומעל לכל, אני שרוצה כל כך להרגיש את התרחבות הלב,
איך שכחתי עד כמה הפעולה הפשוטה הזו,
מרחיבה אותו כל הרבה ובקלות?

ונתתי לעצמי להרגיש את עוצמת הכאב על זה.
על הפער שיש בתוכי, בין הרצון להעריך ולחיות מתוך הוקרת תודה,
באמת, בזמן אמת, ובין מה שאני עושה בפועל.
ולא ניסיתי להעביר את הכאב הזה.
נתתי לו להיות שם. נתתי לי להיות בו.

מיד קפצה ההלקאה העצמית,
ותחושת האשמה על כל המקומות שבהם לא עשיתי זאת בעבר,
ראיתי אותה, ובעדינות בעדינות שחררתי אותה,
משום ששמתי לב,
שהיא רק מכווצת לי עוד יותר את הלב,
ולא נותנת להוקרת התודה שכן יש בי עכשיו,
לתפוס מקום ולהכנס.

הזכרתי לעצמי, שאני יכולה להתחיל מעכשיו.
מהרגע הזה. 🙂
שאלתי: איך אני יכולה להרגיש הכרת תודה אמיתית,
שממלאה את הלב, כאן ועכשיו?

גיליתי שלא פעם, הרגשתי הערכה עמוקה דרך תחושת אובדן,
ויותר מכך, שאפילו תרגלתי את עצמי,
להרגיש הערכה עמוקה לדברים,
דרך כך שאני מדמיינת איך ארגיש אם יחסרו לי,
אלא שהדרך הזו, דרך החוסר, לא מתאימה לי יותר.
אני רוצה את דרך היש.

אז איך בכל זאת אפשר להרגיש הערכה כאן ועכשיו ולא דרך חוסר?
התשובה שעלתה ממעמקים היתה לעצור. לשבריר שנייה.
ובמגע עם חפץ או אדם,
לעצור ולהגיד בתוכי פנימה תודה.
זה באמת לוקח רק שבריר שנייה.
וגם אם ההתחברות לרגש אינה מלאה,
עצם ההדהוד של המילה תודה, של המחשבה על תודה בתוכי לרגע,
כבר עושה משהו.
כבר מיצרת תנועה חיובית.

החיים מלאים באינסוף רגעים, אנשים, חפצים, מצבים,
שעליהם אפשר להוקיר ולהכיר תודה.
כשהתחלתי לכמה רגעים לבחון על מה אני יכולה להכיר תודה,
הרגשתי ממש הצפה,
כי בעצם על מה לא?

שמתי לב שהתחיל להיווצר בתוכי לחץ הפוך שאמר –
אין לי מספיק זמן בעולם,
להוקיר תודה על הכל.
אם אהיה כל הזמן בהוקרת תודה,
מתי אספיק לעשות משהו?

אלא שהתרגול של הוקרת התודה הוא תוך כדי.
וזה באמת לוקח רק שבריר שנייה להיות שם.
אין צורך ממש לעצור מפעולה.
אבל מה שזה כן עושה,
זה מיצר הרבה יותר מחשבות של תודה,
במקום שבו היו לפני כן מחשבות אחרות שאינן מקדמות אותי.

וכן, ברור לי שלא אצליח להכיר תודה על הכל.
על כל מה שראוי שאכיר עליו תודה. כי זה באמת אינסופי.
אבל אני כן יכולה להגדיל את היכולת הזו בהתמדה.
לעצור במחשבה, תוך כדי פעולה, תוך כדי עשייה,
ולהכיר תודה על דברים.
להכיר תודה בלב על רגע של חיבוק עם הילדים שלי או עם בעלי,
להגיד תודה לגוף שלי כשאני מביטה בו במראה,
להגיד תודה על המים הזורמים בכיור שלי,
כשאני שוטפת את הכלים,
ולהכיר תודה על כך שיש לי כלים לשטוף…

היופי בזה, הוא שמחשבה של תודה מביאה אחריה לבד,
עוד ועוד מחשבות של תודה,
ופתאום בלי להתאמץ בכלל אני מוצאת את עצמי בתחושה עמוקה של הכרת תודה,
והתרחבות הלב,
בדיוק כפי שיחלתי מלכתחילה…

אז מחזירה את עצמי בעדינות לנתיב הזה,
של הכרת והוקרת תודה ברגע.
בעבר נהגתי לעשות, סיכום יום, או לפתוח את היום בהוקרת תודה,
ועכשיו מרגיש לי שאני רוצה יותר לעשות את זה ברגע עצמו.
ואולי גם וגם.
בודקת עם עצמי. מה הכי נכון לי.
כרגע.

ובאמצעות התטא, שלפתי מתוכי את האמונה, שאני יודעת להרגיש 'יש',
רק אם אני מרגישה קודם את ה'אין'.
ושאפשר בכלל להרגיש 'יש' רק אם יודעים את ה'אין'.
והורדתי שאני יודעת איך זה מרגיש להכיר תודה מתוך ה'יש'.
ושזה בטוח עבורי להרגיש תודה מתוך ה'יש'.

ואם מישהו מכם רוצה גם ללמד את עצמו להוקיר תודה דרך ה'יש'
וצריך עזרה לשם כך, הוא מוזמן לקבוע איתי פגישה 054-7556610

מקדישה לכולכם אנשים יקרים וטובים בחיי,
את שירו הנפלא של אריק איינשטיין – תודה אנשים טובים. תודה.

שלכם בהמון המון אהבה,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים