אני בקונפליקט (או שבעצם לא?)

לפני הכל, אני ממש מתרגשת לספר לכן,
על סדנה חדשה לנשים שאני פותחת בחודש הבא,
אשר נולדה מתוך המסע העמוק והמרגש
שעברתי עם עצמי (ועדיין עוברת) בשנים האחרונות –
של חיבור לאהבה וקבלה עצמית.
סדנה שבה אלווה 12 נשים שיבחרו בכך,
אל הלב של עצמן, להקשבה, לאהבה ולקבלה עצמית.
מי שרוצה לקרוא עוד מוזמנת לעשות זאת כאן

ואחרי ההתרגשות (שלא יכולתי להתאפק מלשתף) – הנה החיזוק השבועי:

בתקופה האחרונה עברתי שיעור משמעותי בנושא קונפליקטים בחיים.
כמו אצל כל אחת,
גם החיים שלי מלאים בקונפליקטים
והנה קצת (ממש ממש קצת) דוגמאות שלהם:
מתי מה שאני עושה זו הקשבה עצמית,
ומתי אני פועלת בחוסר התחשבות?
האם אני באמת רואה את האחרים סביבי, או רק את עצמי?
מתי אני מערבבת בין האחריות שלי לבין האחריות של אחרים?
מתי נכון להציב גבול לילדים שלי, ומתי להרפות ולשחרר?
ובכלל, מתי נכון להציב גבול לאנשים סביבי?

המקומות שבהם היו לי קונפליקטים השתקפו הרבה מאוד פעמים,
ביחסים שלי עם הסובבים אותי,
שהאשימו אותי והטילו ספק בהתנהלות שלי באותן סיטואציות,
שלגביהן היה קיים קונפליקט.
כמובן, שבהתחלה, התגובה להאשמות האלה ולהטלת הספק,
היתה עלבון, או התגוננות, או מלחמה,
אך עם הזמן הלכה ושקעה התובנה,
שאותם אנשים שצועקים עלי את הכאב שלהם,
בסך הכל משקפים לי שיש בתוכי קונפליקט.
שאני לא שלמה לגבי הנושא המדובר.

הצעקות שלהם, היו למעשה הצעקות הפנימיות שלי,
שצעקתי על עצמי.
לא כדי להכות את עצמי,
אלא כדי שאעצור ואקשיב סוף סוף.
ובכל הפעמים שעצרתי והקשבתי,
יכולתי לשמוע ולהרגיש,
ששני הצדדים בתוכי – שמושכים כביכול לכיוונים מנוגדים,
ויוצרים קונפליקט (כביכול),
שניהם רוצים בטובתי המלאה,
ושניהם, בדרכם צודקים.
וכשנתתי להם לגיטימציה להתקיים זה לצד זה,
בלי להחליט שאחד מהם בסדר והשני ממש לא,
בלי לשפוט אף אחד מן הצדדים הללו.
נהייה שקט בפנים.
לא היה יותר שום קונפליקט,
כי שניהם היו בעדי.
לפעמים, יכולתי לראות, שאני יכולה ללמוד המון משניהם ובכלל,
לא באמת קיימת סתירה בינהם,
ובפעמים אחרות, יכולתי פשוט לקבל,
שקיימים בתוכי רצונות מנוגדים והפוכים,
ושזה בסדר שעדיין לא הגעתי במקום הזה לבחירה שלמה.
שאני בתהליך בנושא מסויים וזה בסדר.
גם ההבנה הזו, הביאה לשקט,
להפסקת המלחמה הפנימית.
וכשהפסיקה המלחמה הפנימית….
אתם כבר מנחשים – הפסיקה גם המלחמה החיצונית.
קולות הביקורת והאשמה שהושמעו מבחוץ,
נפסקו לבד.
וזה כמובן הביא איתו הרבה הקלה.

נדהמת ומתרגשת כל פעם מחדש,
לגלות איך מחווה קטנה של חמלה כלפי עצמי –
להסכים להיות בקונפליקט
ולהסכים להרגיש בסדר עם זה –
יכולה לחולל כאלו שינויים אדירים במציאות שלי.

מאחלת לכולנו שבוע מדהים ומרגש,
ומזמינה אתכן, נשים יקרות,
לצעוד איתי בשביל הלב,
בסדנה החדשה עבורכן,

המון אהבה,
נעמה ראובן – לאפשר לעצמך חיים טובים