הכל בסדר???

מה קורה לכם כשדברים לא מסתדרים כפי שהייתם רוצים?
כיצד אתם מגיבים?
מה קורה לכם כשאתם מרגישים שהשליטה לא בידייכם?
האם אתם נלחצים, מאוכזבים, כועסים?
איך אתם מגיבים כלפי עצמכם וכלפי הסובבים אתכם?

דמיינו לרגע, שהייתם יכולים להאמין ולהרגיש שהכל בסדר,
גם במצבים כאלו, שבהם הדברים לא מסתדרים כמו שרציתם.
שיכולתם להרגיש שיש סדר באי סדר הזה.
נכון שהייתם מרגישים טוב?

בסוף השבוע האחרון עברתי אימון אינטנסיבי בדיוק על היכולת הזו.
ואני רוצה לשתף אתכם בו,
כי אולי גם לכם זה קורה,
שאתם לגמרי יוצאים מן המרכז שלכם,
כאשר דברים נראים כאילו הם 'לא בסדר'….

אז מה היה שם?
ביום חמישי בבוקר התארגנו לצאת לחופשה משפחתית בכנרת
(שציפינו לה מאוד ותוכננה שנה מראש),
אלא שבמקום לצאת בשמחה וברוגע,
השתבשו קצת הדברים,
ובננו הודיע לנו שהוא שלשל כל הלילה ובאופן כללי היה שפוך במיוחד.
למרות זאת החלטנו לצאת.
במהלך הנסיעה מצבו הורע והוא העלה חום והקיא בדרך.
ממש לא מה שתכננו… 😕

ולמה אני מספרת את כל זה? –
בגלל התגובה שלי למצב ומה שלמדתי ממנה.
הדברים לא הסתדרו כפי שרציתי והרגשתי
שכל מה שקורה עכשיו הוא פשוט 'לא בסדר'. 😥
האמונה הזו, שמה שקורה כאן הוא 'לא בסדר',
יצרה אצלי לחץ, מתח, תסכול שהביאו בתורם לכעס וחוסר חמלה כללי.
הייתי לגמרי בג'ננה.

תוך כדי שאני מגיבה כך, כבר היה לי ברור
שאני עומדת בפני שיעור ה'הכל בסדר'.
הכל בסדר תמיד. גם אם זה ממש לא הסדר שלי.
החיים הוכיחו לי זאת לא פעם ולא פעמיים,
ובכל זאת מסתבר שהייתי זקוקה לאימון נוסף.
והתחלתי להתאמן על כך. כל סוף השבוע הזה,
היו בפני הזדמנויות רבות להתאמן על המחשבה על האמונה הזו,
כי הרבה דברים הצליחו להשתבש לכאורה.
בהדרגה הצטרפו למצבת החולים כמעט כל בני המשפחה
(והיינו שם עם כל המשפחה המורחבת שלי ושל בעלי…)

אז איך יכולתי להאמין ולהרגיש שהכל בסדר
כשהבן שלי חולה בזמן חופשה משפחתית ?
זה לא מפני שזה ממש נפלא שהוא מרגיש לא טוב אלא ש…
הכל בסדר כי בזכות המצב הזה אני לומדת
לזרום עם המציאות ולקבל אותה כמו שהיא.
הכל בסדר, כי שנינו לומדים לראות את חצי הכוס המלאה.
הכל בסדר, כי אני מתאמנת על להיות עם לב פתוח ואוהב,
גם כשהבן שלי מאוד מקטר.
הכל בסדר, כי אנחנו בכל זאת ביחד
בחופשה בכנרת מוקפים באנשים שאנחנו אוהבים.
הכל בסדר.

כן, זה לא היה הסדר שלי, ובכל זאת האימון שהמקרה
ה'לא' בסדר' הזה הביא אותי להתאמן עליו,
הוא אימון כל כך חשוב ומהותי ומשנה חיים ממש.
ולכן לא רק שכל מה שקרה היה בסדר זו היתה ממש זכות גדולה.

כי להצליח להיות באמונה הזו, גם כשדברים ממש לא נראים בסדר,
זו יכולת משנה חיים.
כל חווית החיים יכולה להשתנות בזכותה ורק לטובה.
ואני זכיתי באימון מזורז בדיוק על זה.

כבכל אימון, לא ממש הצלחתי בניסיונות הראשונים.
רחוק מכך.
בהתחלה הגבתי בכעס, אכזבה חוסר חמלה.
אך כיוון שזכרתי שאני באימון,
הצלחתי לסלוח לעצמי על כך ופשוט ניסיתי שוב.

לקח לא מעט זמן ולא מעט ניסיונות עד שבסופו של דבר,
הצלחתי להתחבר שוב למקום האוהב שבי.
למקום החומל ולזה שזוכר ויודע באמת שהכל בסדר בכל רגע.
כמו פלורוסנט שכבה ונדלק חליפות,
עד שהוא מתקבע ונשאר מואר,
גם אני הייתי במקום האוהב וחזרתי שוב לחושך שבי חליפות.
חלק מהעניין היה גם לקבל את זה שאני באימון כרגע
ולכן לא תמיד מצליחה.
וזה לא שזה לגמרי נגמר, אני עדיין מתאמנת על כך.
משתפרת כל הזמן…. לעיתים, כמו תינוק שלומד ללכת,
שוב נופלת וקמה ומנסה שוב.
ולומדת ומפנימה עמוק יותר ויותר את הידיעה והאמונה –
שבאמת הכל בסדר.
וזה כל כך משחרר. וכל כך מאפשר להישאר במרכז גם בלב הסערה.

ומה איתכם? איפה זה נוגע בכם?
אשמח לתגובותיכם כאן למטה.
שיהיה לנו שבוע נפלא,
ושנזכור לזכור, שהכל ממש ממש בסדר….
שלכם,
נעמה ראובן – מאפשרת חיים טובים