התמודדות עם קושי ומשבר

את נראית עייפה. היא אמרה לי בדאגה מסויימת. בפעם האחרונה שראיתי אותך כולך קרנת מאושר….
אל תתרשמי כל כך מן המראה החיצוני. עניתי לה.
ראית אותי בנקודה של אושר, ועכשיו את רואה אותי בנקודה של עייפות. לא זו ולא זו מגלות את התמונה הרחבה.

את הפוסט הזה העליתי כמשחק ניחושים בפייסבוק. השאלה היתה מה עשיתי כשאחד השכנים (אין לי מושג מי) בוחר להפעיל דווקא בעת השנ"צ שלי (בין 14:00-16:00) מפוח

– תפסיקי לדבר, מילים לא עוזרות לי בכלום. – כך הבן הצעיר שלי,
כשניסיתי לעזור לו להתמודד עם פחד מסויים.
– אתה צריך פשוט להרגיש את זה לבד? שאלתי אותו
– כן. הוא ענה לי.

על מה שלמדתי בזכותו – הפוסט הבא…

פוסט שנכתב בעקבות שיחה עם אישה אהובה, שחלתה בסרטן, שהבינה את התובנה שעולה בו, רק אחרי שחלתה.
משתפת אתכם, כי ממש לא צריך לחלות במחלה קשה, כדי להבין את זה…

השנה החדשה התחילה,
ואצלי היא התחילה באופן בלתי רגיל במיוחד.
באופן שנתן לי הזדמנות לראות היטב
את המקומות שאני רוצה לפתח בתוכי השנה.

במקום הכי חשוך שהייתי בו אי פעם, הבנתי שחשיבה חיובית לא באמת עובדת לטובתי…. ומה כן.

לאור המלחמה – כן, זו לא טעות לשונית –
כל שאני יכולה זה להביא את עצמי, ולספר את סיפור המלחמה האישי שלי,
שעולה בו הרבה מאוד כאב, ועצב עצב גדול עד כדי שברון לב –
בכל פעם שאני קוראת על עוד פרח שנקטף מאיתנו,
שנקטף ממשפחתו, מעתידו מחלומותיו – ועולה בו גם המון אור.

"אני צריכה לתת מקום גם לדאגה שבי" אמרתי לאשה החכמה שמלווה אותי בדרך ( מור אסאל) והמשפט הזה התחיל שיחה שבה מצאנו יחד את ההבדל בין