ואם אין לי ברירה?
אחרי שהשבוע לא כתבתי כהרגלי ביום שלישי, גם כי זה היה חג עדיין וגם כי לא הייתי במיטבי. כמו שאולי קראתןם, התחלתי את השנה
לקבלת המסרים ישירות אליכם – הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי – לחצו כאן
זו קבוצה בה רק אני יכולה לענות ולהעלות תכנים, לכן אין בה חפירות מיותרת. אני מעלה תכנים פעם- פעמיים בשבוע לכל היותר.
אחרי שהשבוע לא כתבתי כהרגלי ביום שלישי, גם כי זה היה חג עדיין וגם כי לא הייתי במיטבי. כמו שאולי קראתןם, התחלתי את השנה
אחרי שחזרתי כולי באורות מהטיול המושלם ברודוס עם אהובי, שבו התחושה הכללית היתה שהכל מסתדר לנו מעל למצופה, יותר ממה שיכולנו לחלום אפילו, פגשתי אכזבה.
הבוקר, למרות ההתרגשות של אתמול, קמתי עם תחושת מועקה וכבדות בגוף. זו כנראה ההשפעה של ה 1 בספטבר שמביאה את זה. החזרה ללימודים מביאה איתה
אז בהמשך לפוסט משבוע שעבר על האמונות המגבילות ש "הכל הולך לי קשה" וש"כל מה שיכול להשתבש, משתבש לי"ת המשכתי את ההתבוננות פנימה עליהן והפעם
שום דבר לא הולך לי בקלות. כל מה שיכול להשתבש משתבש עבורי. אלו רק חלק מהאמונות הקשות שעלו בי אתמול כשבמשך יותר מחצי שעה חיפשתי
יש בי אלימות, יש בי צד אלים ואני מקבלת אותי באהבה יחד איתה כמו עם כל שאר הצדדים שבי. ואני מקבלת באהבה את זה שיש אלימות בעולם. זה חלק מהמרקם האנושי. ואני אוהבת את העולם עם האלימות שבו.
אבל איך אפשר לקבל אלימות?
את הפוסט הזה העליתי כמשחק ניחושים בפייסבוק. השאלה היתה מה עשיתי כשאחד השכנים (אין לי מושג מי) בוחר להפעיל דווקא בעת השנ"צ שלי (בין 14:00-16:00) מפוח
אתם מכירים את המצב הזה, שמישהו מבקר/ פוגע/ נוהג באופן לא נעים כלפינו
ואז מתבוננים על ההתנהגות שלו ובמקום להעלב אומרים עליה – "זה שלו"?
יש בי אהבה והיא תנצח….
המשפט הזה שנשמע כל כך אופטימי וחיובי,
מכיל בתוכו קונפליקט שמייצר דווקא המון קושי ולחץ,
בעיני לפחות.
– תפסיקי לדבר, מילים לא עוזרות לי בכלום. – כך הבן הצעיר שלי,
כשניסיתי לעזור לו להתמודד עם פחד מסויים.
– אתה צריך פשוט להרגיש את זה לבד? שאלתי אותו
– כן. הוא ענה לי.
על מה שלמדתי בזכותו – הפוסט הבא…
