צמיחה והתפתחות אישית

אחרי שהשבוע לא כתבתי כהרגלי ביום שלישי, גם כי זה היה חג עדיין וגם כי לא הייתי במיטבי.   כמו שאולי קראתןם, התחלתי את השנה

אחרי שחזרתי כולי באורות מהטיול המושלם ברודוס עם אהובי, שבו התחושה הכללית היתה שהכל מסתדר לנו מעל למצופה, יותר ממה שיכולנו לחלום אפילו, פגשתי אכזבה.

חזרתי אתמול בערב מחופשה עם אהובי, שהדרך היחידה לתאר אותה היא חלומית. ובאמת שהיא היתה מעל ומעבר לכל חלום שהעזתי לחלום. הרגשנו כאילו היקום משדרג

מכירימות את המחשבות האלו: " הכל עליי", "הכל תלוי רק בי", "אם אין אני לי, מי לי?" ? כמה לחץ הן מייצרות בגוף כשחושבים אותן.

אז בהמשך לפוסט משבוע שעבר על האמונות המגבילות ש "הכל הולך לי קשה" וש"כל מה שיכול להשתבש, משתבש לי"ת המשכתי את ההתבוננות פנימה עליהן והפעם

אז כבר שבוע שלם, שאני קמה מוקדם בבוקר (מוקדם יחסית אליי, כן? ?) והולכת לשחות. לא כל יום, אבל 3 פעמים השבוע, ובשאר הימים גם

שום דבר לא הולך לי בקלות. כל מה שיכול להשתבש משתבש עבורי. אלו רק חלק מהאמונות הקשות שעלו בי אתמול כשבמשך יותר מחצי שעה חיפשתי

למדתי לבכות בשקט. מיומנות חשובה לאמא, ולאשה בכלל., שרוצה לתפקד מול הילדים שלה, שאמורה להיות חזקה –
ואולי בכלל להיות חלשה זה להיות חזקה? – אני לא יודעת.
בכל אופן אני, לצערי ולשמחתי, למדתי לבכות בשקט.