קבלה ואהבה עצמית

את נראית עייפה. היא אמרה לי בדאגה מסויימת. בפעם האחרונה שראיתי אותך כולך קרנת מאושר….
אל תתרשמי כל כך מן המראה החיצוני. עניתי לה.
ראית אותי בנקודה של אושר, ועכשיו את רואה אותי בנקודה של עייפות. לא זו ולא זו מגלות את התמונה הרחבה.

יש בי אלימות, יש בי צד אלים ואני מקבלת אותי באהבה יחד איתה כמו עם כל שאר הצדדים שבי. ואני מקבלת באהבה את זה שיש אלימות בעולם. זה חלק מהמרקם האנושי. ואני אוהבת את העולם עם האלימות שבו.

אבל איך אפשר לקבל אלימות?

  אני מלכה. מלכה שהולכת יחפה. למה למלכה ללכת יחפה תשאלו… איפה הן נעלי מלכותה?   אני מלכה, מלכה שבוחרת ללכת יחפה. את נעלי המלכות

אני רואה את כל האלימות, השנאה והפחד שמציפים את הבחוץ ויש בתוכי ילדה שמתכווצת מהם.
מפוחדת בעצמה. שונאת בעצמה ומגנה את האלימות שבחוץ. את האלימות שבה.
מפחדת עד מוות, שאם כך זה נראה, אז איפה לעזאזאל האהבה.

מה הבידול שלך? מה מיוחד בך?
שאלה אותי מישהי, והילדה שבי התכווצה לשמע השאלה…
והתחילה להטיח בי מילים קשות

יש בתוכי ילדה…. וכל פעם אני מגלה דרכה פנים נוספות שלי.
כאבים ישנים, אמונות מגבילות שקיימות בי מילדות ואולי אפילו לפני כן…