אגו

אחד העקרונות שעליהם אני חוזרת הרבה
בעבודה עם המתאמנות היקרות שלי,
הוא העקרון שאומר שדי להשוות את עצמנו לאחרים.
אך מעצם היותי לא מושלמת עדיין,
לא כל מה שאני יודעת כל כך יפה להגיד אני מצליחה
גם תמיד לעשות….

אני רוצה לבשר לכם היום על מותו של חבר יקר, שהיה בן משפחה בביתי שנים רבות. מר "לא נעים לי".          

הרבה מאוד שנים הייתי לוחמת. לוחמת קשוחה ולבלתי מתפשרת בדבר הזה שנקרא פחד.
הרבה אנרגיות וכח ביזבזתי על כך, ניסיתי להדחיק, להתעלם בכח,
לנהוג כאילו הוא לא קיים, ואמנם היו מקרים שהתחזקתי,
אבל ברוב הזמן הפחד היה חזק ממני ונחלשתי.

אני מתפטרת! – פוסט אופטימי במיוחד בלי הקדמה הפעם…

"אבל כבר אלף פעמים ביקשתי יפה ולא קיבלתי.
מה, אני צריכה להתחנן? כמה אפשר? בסוף אין לי ברירה, אז אני דורשת. בצעקות."

זה (בוריאציה כזו או אחרת) המשפט שעולה אצל הרבה מאוד נשים,
בתגובה להצעה להפסיק לדרוש ולהתחיל לבקש.
אז מה באמת ההבדל בין לדרוש ולבקש. ואיך בסופו של דבר ניתן לקבל את מה שרוצים…

מה שאני דורשת מעצמי אני דורשת גם מאחרים!

זה היה המשפט שדגלתי בו במשך שנים רבות.
ואוי אוי אוי כמה צער שהוא הביא לחיי. באיזה אופן הוא גם לי צער, ומה המשפט שהחליף אותו? על כך בחיזוק השבועי

שבוע לא קל ונפלא בו זמנית עבר על כוחותינו. 😛 איך המשפט הזה מתיישב? איך אותו שבוע יכול להיות לא קל ונפלא בו זמנית? הנה

חגגתי השבוע יומולדת 40… אלא שנראה היה שהחגיגות לא עומדות להתרחש כפי שתכננתי…
את המתנה האמיתית ליום ההולדת קיבלתי דווקא בזכות זה ואותה אני רוצה לחלוק אתכם,
כדי שתוכלו גם אתם לקבל אותה לחייכם.

נניח שיכולת להאמין ולהרגיש,
שהכל בסדר,
גם כשדברים לא מסתדרים לפי התכניות שלך?
נכון שזה היה יכול להיות נפלא?
זה בדיוק האימון שעברתי בסוף השבוע האחרון…
והנה מה שלמדתי ואני מקוה שאולי יקצר גם לך את הדרך לשם.
.

יצא לי השבוע לשבת לקפה עם חברה, בשיחה איתה קרה משהו מצחיק שחידד לי תובנה,
שכבר חלקתי אתכם בעבר.
תובנה חשובה, שאם משתמשים בה, הרבה כעס, תסכולים וחוסר הבנות נפתרים ברגע.