אשמה

יש בתוכי ילדה…. וכל פעם אני מגלה דרכה פנים נוספות שלי.
כאבים ישנים, אמונות מגבילות שקיימות בי מילדות ואולי אפילו לפני כן…

היתה מישהי בסביבתי,
שהיה לי מאוד קשה איתה.
בכל אינטרקציה איתה הרגשתי המון מרמור מצידה,
המון שיפוטיות. הרגשתי שהיא כל הזמן מנסה לחנך אותי.
וזה היה לי מאוד לא נעים. – אז מה השתנה ואיך – על כך בפוסט הזה…

השנה החדשה התחילה,
ואצלי היא התחילה באופן בלתי רגיל במיוחד.
באופן שנתן לי הזדמנות לראות היטב
את המקומות שאני רוצה לפתח בתוכי השנה.

במקום הכי חשוך שהייתי בו אי פעם, הבנתי שחשיבה חיובית לא באמת עובדת לטובתי…. ומה כן.

בעקבות אירוע מצער לכאורה קטן, אך מכונן עבורי, בחנתי שוב את נושא ההערכה והכרת התודה בחיי,
משתפת איתכם באהבה את התובנות שהגיעו.

בימים לא קלים אלו,
כשכאב, וכעס ושנאה ושיפוטיות צפים ועולים בכמויות גדולות,
(כדי שנזכה סוף סוף לרפא אותם, אני מאמינה)
אני מוצאת שהנושא הזה של אסור ומותר, חשוב מתמיד.
אז בשבילכם בהרבה אהבה, פוסט על אסור ומותר

התבלבלתי. איבדתי כיוון ונכנסתי למקום של חוסר ודאות. של ערפל גדול. וזה הפחיד אותי. מאוד. הפחיד אותי לא לדעת מהי הדרך, ומה המטרות שלי, לא

אם את לא עושה – את לא ראויה לטוב!
זו המשוואה שגיליתי שקימת אצלי ואשר מנעה ממני המון טוב.

לקח לי קצת זמן הפעם לכתוב את החיזוק השבועי, היינו בחופשה משפחתית (נפלאה) באילת, חזרתי עייפה ולא מצאתי את הכח לכתוב. זה קורה. גם לי

מה שאני דורשת מעצמי אני דורשת גם מאחרים!

זה היה המשפט שדגלתי בו במשך שנים רבות.
ואוי אוי אוי כמה צער שהוא הביא לחיי. באיזה אופן הוא גם לי צער, ומה המשפט שהחליף אותו? על כך בחיזוק השבועי